רגישות ונחישות

חשוב מאוד להיות רגישים לבכי של התינוק מכיוון שאי מענה לבכי יחמיר אותו ובמקרים קיצוניים התינוק יפסיק לבכות כי יבין שאין מענה. מצד שני חשוב להבין את הבכי כאמצעי תקשורת ולא כמשקף את יכולתנו כהורים. 

 

"פוס משחק" 

להיות רגישים לעצמנו באותה מידה שאנו רגישים לתינוק. כל אחד מכיר את נקודת הרתיחה של עצמו. אם אפשר להעביר את הטיפול לאדם אחר לכמה דקות, קחו לעצמכם רגע להירגע. אם לא הניחו את התינוק במקום בטוח והחזירו את עצמכם לשליטה. טיפול בתינוק כשאנו במצב נפשי קיצוני עלול להזיק לתינוק. עדיף לו לבכות ושאנו נירגע.

 

בשנה הראשונה לחיי התינוק חשוב במיוחד להגיב לכל צרכי התינוק במהירות וביעילות. בכך ניתן לו תפיסה חיובית של העולם כמקום מכיל שנענה לצרכיו. השנה הראשונה היא זמן פחות מתאים ל"חינוך" לשינה או להרגלים שאנו מעוניינים שתינוקנו יפתח, זאת בשל העובדה שמוחו של התינוק רגיש במיוחד להשפעתם של הורמוני הסטרס. ככל ששפתו של התינוק תלך ותתפתח כך יפחת הבכי ויצטמצם לסימון של כאב צער והתרגשות בדומה למבוגרים.

שיטות התמודדות נוספות: תנוחות שונות שניתן ללמוד המקלות על מצוקתו של התינוק(בעיקר תנוחות ערסול או תנוחות בהם תומכים בבטן התינוק כמו "נמר על עץ"), תנועתיות, שינוי פתאומי באווירה (מקום אחר, אדם אחר, סביבה אחרת), צלילים מפתיעים (כמו מרעשן או פעמון), נשימה עמוקה, עיטוף ומגע עור לעור.

אם התינוק בוכה ללא הפסקה במשך כמה שעות ואתם לא מצליחים להרגיע אותו פנו לרופא, ייתכן שיש משהו שמציק לו ויש צורך בהתערבות של גורם מקצועי.